לדאק היא צומת דרכים כבר יותר מאלף שנה. שיירות בדרכי המסחר העתיקות בין טיבט, קשמיר ומרכז אסיה עברו דרך לה, והתרבות שהשאירו אחריהן שונה מכל מקום אחר בהודו. קצת היכרות איתה תהפוך את הטיול שלכם לעשיר הרבה יותר.
אנשים ואמונה
רוב האנשים באזור לה הם בודהיסטים טיבטים, ואילו אזור קרגיל הוא ברובו מוסלמי שיעי, ויש גם קהילות הינדיות, סיקיות ונוצריות. הכפרים קטנים ומלוכדים, ובנויים סביב שדות שעורה, מטעי משמש ומנזר (גומפה) על הגבעה שמעליהם.
הברכה שתשמעו בכל מקום היא “ג'ולה!”. פירושה שלום, להתראות, תודה וברוכים הבאים. השתמשו בה הרבה.
מנזרים (גומפות)
המנזרים של לדאק הם מקומות חיים של פולחן ולימוד, לא מוזיאונים. המוכרים ביותר הם המיס, טיקסה, דיסקיט, לאמאיורו, אלצ'י וליקיר, ולכל אחד פסטיבלים, ציורי קיר ואולמות תפילה משלו. רבים ממסעות הנשמה של לדאק שלנו בנויים סביבם.
כללי התנהגות במנזרים
- התלבשו בצניעות: כסו כתפיים וברכיים, והסירו כובעים בפנים.
- הלכו עם כיוון השעון סביב סטופות, חומות מאני וגלגלי תפילה, וסובבו את גלגלי התפילה עם כיוון השעון.
- חלצו נעליים לפני הכניסה לאולמות התפילה כשמבקשים מכם.
- בקשו רשות לפני צילום, במיוחד בפנים, ולעולם אל תשתמשו בפלאש על ציורי הקיר.
- אל תגעו בפסלים, במנחות או בחפצי פולחן, ולעולם אל תשבו כשכפות הרגליים מופנות לעבר מזבח או נזיר.
- דברו בשקט בזמן התפילות. פוג'ת הבוקר יפהפייה לצפייה בשקט מהצד.
- תרומה קטנה בתיבת המנחות תתקבל בהערכה.
פסטיבלים
בפסטיבלי המנזרים מופיע הצ'אם, ריקודי מסכות שמבצעים הנזירים ומספרים על ניצחון הטוב על הרע. המפורסם ביותר הוא המיס צצ'ו ביוני או ביולי, לכבוד גורו פדמסמבהווה. אחרים הם לוסאר (השנה החדשה של לדאק, בחורף), טיקסה גוסטור, דוסמוצ'ה בלה ופיאנג צדופ. התאריכים נקבעים לפי לוח השנה הירחי הטיבטי ומשתנים מדי שנה. שאלו אותנו כשאתם מתכננים.
אוכל שכדאי לטעום
- תוקפה וסקיו: תבשילי אטריות ופסטה משביעים
- מומו: כיסונים מאודים
- תה חמאה (גור גור צ'ה): מלוח, עשיר, ומצוין בגובה
- חמביר: לחם לדאקי, הכי טוב עם ריבת משמש
- צ'אנג: בירת שעורה מקומית, שמוגשת בחגיגות
לינה בבית מארח משפחתי, כמו ברבים מהטרקים שלנו, היא הדרך הטובה ביותר לטעום בישול ביתי לדאקי אמיתי.
